הכרעת דין בתיק תפ"ח 318-10

סגן הנשיאה

1.         כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, מר אחמד מוזפר (להלן: " הנאשם"), מייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין").

עובדות כתב האישום

2.         הנאשם, יליד 1971, היה נשוי למנוחה עביר מוזפר ז"ל (להלן: " המנוחה" ו/או " האישה"). לבני הזוג, שהתגוררו בבית חנינה החדשה, נולדו שבעה ילדים, כולם קטינים ילידי השנים 2008-1998.

3.         במועד כלשהו בשלהי שנת 2009, פרץ סכסוך בין הנאשם למנוחה, בגינו עזבה האחרונה, בגפה, את בית המשפחה ועברה להתגורר בבית הוריה. שבעת ילדי בני הזוג נותרו לחיות בבית המשפחה, אולם הנאשם מסר את ארבעת ילדיו הצעירים לטיפולן של רשויות הרווחה והמשיך להתגורר עם שלושת ילדיו הבוגרים.

4.         הנאשם לא השלים עם עזיבתה של המתלוננת את בית המשפחה, ופנה מספר פעמים למנוחה ולבני משפחתה, בבקשה כי תחזור לחיות עמו. הדברים נשאו פרי, וביום 27.1.10 נעתרה המנוחה להפצרותיו של הנאשם ושבה לבית המשפחה.

5.         יומיים לאחר מכן, ביום 29.1.10, סמוך לשעת חצות, התגלעה מריבה בין הנאשם למנוחה, במהלכה, כך נטען, החליט הנאשם לגרום למותה.

לצורך כך יצא הנאשם מחדר השינה ופנה לחדר אחר בבית, בו היו מונחים כלי עבודה, גרזן וסכין. או-אז, הוא שב מזוין בכלים אלה לחדר השינה, בו שהתה המנוחה, שיסף את גרונה בגרזן ודקר אותה בצווארה בסכין. כתוצאה מהמעשים נקטע חוט השדרה הצווארי של המנוחה, וכלי הדם הראשיים בצווארה נחתכו. בנוסף, דקרה הנאשם גם בבית החזה שלה. איבוד הדם הרב וקטיעת חוט השדרה של המנוחה גרמו למותה המיידי של המנוחה (מעשה ההמתה ייקרא להלן: " האירוע").

תשובת הנאשם לכתב האישום

6.         בתשובתו, אישר הנאשם את מרבית העובדות המפורטות בכתב האישום. הטענה היחידה אותה העלה להגנתו הייתה, כי קונטר על-ידי המנוחה בסמוך להריגתה, ומשכך, אין להרשיעו בעבירת הרצח אלא רק בעבירת ההריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

 7.        על-פי הנטען, כשלושה חודשים קודם לאירוע קיננו בלבו של הנאשם חשדות כי המנוחה בוגדת בו, לאחר שראה אותה יושבת במכונית עם גבר זר (בעדותו ציין הנאשם, כי שמו של אותו אדם הינו עבדאללה, וכך אתייחס אליו להלן). חשדות אלה התאמתו שעה שחודש לאחר מכן עקב הנאשם אחרי המנוחה לבית מסוים בעיר רמאללה, וראה את השניים מקיימים יחסי מין. לכשהתברר לאישה כי מעשיה התגלו היא עזבה את הנאשם וחזרה לבית הוריה, שם שהתה כחודשיים ימים. עם חלוף הזמן, כשהנאשם נוכח כי קשה עליו הטיפול בילדיו הקטנים, ומתוך אהבה למנוחה ורחמים על מצבה, ולאחר התערבות קרובי משפחה וגורמים נוספים, ביקש הנאשם מהמנוחה לחזור ולחיות עמו, והיא אמנם נענתה להפצרותיו.

 8.        עם שובה של המנוחה הביתה התברר לנאשם עד מהרה, כי החזרה לחיים משותפים לא הייתה בשל אהבתה אליו, אלא אך כדי לעצבנו ו"לגרום לו התקף לב". ביום האירוע שמע זאת הנאשם פעם נוספת מפיה, במהלך שיחת טלפון שלה עם עבדאללה. במהלך אותה שיחה טלפונית, שעל-פי הנטען נשמעה על-ידי הנאשם באמצעות הרמקול של המכשיר, סיכמה המנוחה עם עבדאללה כי תיפגש עמו ביום המחרת, וכן סנטה בנאשם באומרה לו כי איבר-מינו קטן, כי אינו מסוגל לגרום לה הנאה מינית, וכי היא נהנית יותר מקיום יחסי מין עם מאהבה.

בשומעו הדברים הללו איבד הנאשם שליטה על עצמו, ניגש למחסן הבית, נטל משם סכין וגרזן ושב לחדר השינה, כאשר " גם אז המנוחה המשיכה לקנטר את הנאשם ואמרה לו אתה לא גבר. אתה אפילו לא מסוגל לעשות שום דבר". מלים אלו "הרתיחו" את הנאשם עוד יותר. או-אז, קטל את חיי המנוחה (ראו עמ' 25-24 לפרוט').

9.         מתשובת הנאשם לכתב האישום עולה, אפוא, כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת. המאשימה אף הייתה מוכנה לאשר, כי בתודעה הסובייקטיבית של הנאשם הוא האמין כי המנוחה אכן בוגדת בו, וכי לא ניתן לשלול את האפשרות ששיחת הטלפון האמורה בין המנוחה למאהבה התקיימה (עמ' 51, 53 לפרוט'). המחלוקת שנותרה בין הצדדים נסובה, בעיקרה, על השאלה האם במעשים אלה של המנוחה היה משום קנטור, כהגדרתו בדין. 

 10.      יצוין, כי על-מנת לשלול את האפשרות של הפרעה נפשית כלשהי, שהיה בה כדי להשפיע על שאלת כשירותו של הנאשם לעמוד לדין, הוגשה חוות-דעתו של סגן הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר אומנסקי. מחוות הדעת, שניתנה לאחר שהנאשם נבדק ביום 25.5.10, עולה כי הנאשם אחראי למעשיו מבחינה פסיכיאטרית, מבין את ההליך המשפטי המתנהל בעניינו ואת האשמה שהמיוחסת לו, ומסוגל לשתף פעולה עם עורך-דינו.

מבט-על על הראיות

11.       מטעם המאשימה העיד החוקר ציון אברהם, שגבה את הודעותיו של הנאשם.

12.       כמו-כן, הוגשו גם המוצגים הבאים: טופס בדיקה פסיכיאטרית שנערכה לנאשם ביום 3.2.10 על-ידי ד"ר סרגי ליאוגוטה ( ת/1); תעודת רופא מאת ד"ר אומנסקי, לעניין כשירותו של הנאשם לעמוד לדין ( ת/2); הודעת הנאשם מיום 30.1.10, ותיעודה החזותי ( ת/3 ו- ת/3א); דו"ח תחקור על-ידי החוקר ציון אברהם, מיום 30.1.10 ( ת/4); תקליטור השיחה של הנאשם למוקד המשטרה, מיום 30.1.10 ( ת/5); מזכר מאת החוקר פלאח גואנמה, מיום 1.2.10 ( ת/5א); הודעות הנאשם מתאריכים 31.1.10 ו-1.2.10 ( ת/6-ת/7); דו"חות פעולה ומעצר מאת החוקר דוד פולק, מיום 30.1.10 ( ת/8-ת/9); חוות-דעת מאת המומחה יואב וליניץ, קצין במעבדה הניידת, מיום 7.2.10 ( ת/10) (להלן: " חוות-דעת המעבדה הניידת"); חוות-דעת מאת ד"ר קונסטנטין זייצב, לעניין ממצאי בדיקת הנאשם במכון הפתולוגי, מיום 9.2.10 ( ת/11); חוות-דעת מאת פרופ' יהודה היס, אודות ממצאי הנתיחה לאחר המוות, מיום 10.2.10 ( ת/12) (להלן: " חוות הדעת הפתולוגית"); הודעתו של מחמד אבו דעמוס, אחיה של המנוחה, מיום 30.1.10 ( ת/13); הודעתו של חאלד מוזפר, אחיו של הנאשם, מיום 31.1.10 ( ת/14); הודעותיו של זוהדי מוזפר, אח נוסף של הנאשם, מתאריכים 31.1.10
ו-28.3.10 ( ת/15-ת/16); הודעתו של אחמד קסוואני, חברו של הנאשם, מיום 4.2.10 ( ת/17); הודעתו של זוהיר מוזפר, אח נוסף של הנאשם, מיום 3.2.10 ( ת/18).